לדעתי, כל הסיפור הוא פשוט טעות מחשב. צ'אד הארלי וחבריו, היזמים של YouTube, בסה"כ התכוונו לדרוש 165 מיליון דולר על האתר. נכון, סכום גבוה מאוד לאתר וידאו פשוט עם הוצאות אחזקה כבדות שהוקם רק כשנה לפני כן, אבל עם רוח הייפ חזקה בגבם בימים בהם ה User Generated Content הוא הזייטגייסט הנוכחי, הם האמינו שאולי, רק אולי, הם יצליחו לחמוק עם סכום כזה. ואז, באיזה אורח מיסתורי השתרבב לו אפס נוסף לסכום. אני מדמיין את אריק שמידט מביט נבוך מול פייג' וברין, רגע לפני שחיוך רחב עולה על פניו – "שובבים כאלה! אתם יודעים ילדים, הם מאוד מזכירים לי אתכם ביום שנפגשנו....."
תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין מה גוגל מרוויחה מהעסקה הזו. אני בהחלט מבין מה ל- YouTube יש להרוויח: עלויות איכסון והפצה זולות, רשת מפרסמים שמגלגלת מיליוני דולרים ואה כן - 1.65 ביליון דולר במניות גוגל. אבל גוגל?
הלכתי לשאול את אוריאל אוחיון, מנהל קרן האינטרנט של ג'מיני ועכבר אינטרנט מנוסה. אוריאל מבסוט מהעסקה. הוא מכנה את YouTube תחנת הטלויזיה הגדולה ביותר בעולם, וחושב שסכום הקנייה משקף את הנתח המתאים מהשוק הפוטנציאלי של פרסום On-Line.
אני אישית מתקשה לראות את YouTube כתחנת טלויזיה. ערוצי טלויזיה מספקים תכנים מופקים באופן מקצועי ומופצים באיכות שידור גבוהה. מאות אלפי דולרים עשויים להיות מושקעים בהפקה, שיווק, Programming וחשוב לא פחות – באבטחת זכויות היוצרים של התוכן. YouTube לא עושה דבר מזה – התכנים על גביו כלואים בתוך פורמט של 10 דקות פחות או יותר, ברזולוציה נמוכה וחווית צפייה מגומגמת. אלו אינן מגבלות טכנולוגיות אלא by design - כל עוד YouTube שומר על חווית הצפייה בפער בולט לעין מזו שבטלוויזיה, הוא מגן על עצמו (לכאורה) מפני תביעות מהסטודיו הגדולים על הפרת זכויות יוצרים. לצד תכנים אלו, מועלים מידי יום אלפי תכנים אשר מיוצרים ע"י חובבנים ועל רמתם המקצועית (למעט מספר מוגבל של יוצרים עצמאיים כשרוניים) מיותר לדבר. אז אולי יש לראות את YouTube כערוץ הפצה של תכנים דוגמת חברת כבלים או לווין? אלא ש-YouTube אינו שולט על מנגנון ההפצה אלא מכחיר אותו מחברת CDN (Limelight Networks).
לכן אני לא קונה את הטיעון שגוגל קנו את YouTube בשל התוכן. לא את זה ראו גוגל מול עיניהם רגע לפני שדחפו את היד לכיס. הם ראו כמובן את המשתמשים – אלו שבחרו לבקר ב- YouTube, מדלגים באדישות מעל אתר Google Videos או מתחרים אחרים. על פי סטיסטיקה של חברת המדידה נילסן מיולי 2006, כמעט 20 מיליון משתמשים מבקרים באתר מדי חודש, אלו 20,000,000 eyeballs (למעשה, 40,000,000 – אבל לא חשוב) שאפשר להקרין להם פרסומות ולגבות דולרים טובים מן המפרסמים. אם כן הפוטנציאל של YouTube מצוי לא בתוכן, אלא במשתמשים. בניגוד לערוץ טלויזיה אשר מספק תוכן, אתרים כדוגמת YouTube מספקים "דחקות וצחוקים". תחשבו על YouTube כאפליקציית chat גדולה שבה במקום מסרי טקסט, מעבירים מסרי וידאו. הבנתם? – הקליפ המטופש של ברנדה הבלונדית מזייפת יחד עם הפודל שלה את השיר האחרון של אמינם, היא המקבילה הוידיואית של emoticon.
נו, אז מה רע? – אלו עדיין 20 מיליון משתמשים בחודש. הבעייה היא שגוגל מאמינים שהם קנו עיר גדולה מלאת צרכנים, כאשר למעשה הם קנו תחנת רכבת סואנת. ודאי, עשרות אלפי נוסעים עוברים בה כל יום, אבל אלו כל יום משתמשים אחרים. כי בתוך ה- social networking ש- YouTube מנסה לבנות ה-social תופש את המקום הנכבד על חשבון ה- networking. למרות כלים שונים שקיימים באתר ליצור פרופילים, לנהל רשימת מועדפים, להחליף הודעות ולשתף משתמשים אחרים בתכנים האהובים – אני מנחש שרוב המשתמשים בעיקר צופים בקליפים החדשים או הפופולאריים ועוזבים.
זאת בניגוד ל- MySpace אשר אולי נרכשו ,'רק' בסכום זעום של 580 מיליון דולר (ע"י News Corp), אבל מספקים שירות אמיתי ללקוחות שלהם. MySpace איפשר לראשונה לאלפי ומאות אלפי יוצרים מוסיקליים צעירים לשווק את עצמם על-גבי הפלטפורמה, להעלות את מרכולתם, לפרסם מועדי הופעות וחשוב מכל לנהל קשר קבוע עם המעריצים שלהם; למאיזינים הוא פתח פורטל עשיר לגלות מוזיקה חדשה וחשוב מכך אנשים חדשים שותפים לטעם המוסיקלי. במובן זה MySpace מהווה את הלייבל המוסיקלי העצמאי הגדול ביותר בעולם. עכשיו הם עושים צעדים ראשונים לעולם הוידאו, ועם "אבא" כמו רופרט מרדוק, יש להם סיכויים טובים להצליח.
בסופו של יום, הנכס של MySpace הוא רשת הקשרים הסבוכה בין המעריצים לאמנים ובינם לבין עצמם. התוכן עצמו הוא משני. וזה מבטיח stickiness. לא כל יום עוברים לייבל כמו שלא כל יום עוזבים בנק, בעוד ש- YouTube הם The Next Cool Thing של אתמול, ונושף בעורפם זה של מחר.
ימים יגידו האם הסטטיסטיקה של נילסן הייתה נקודת הזינוק של מקל הגולף או כפסע מתקרת הזכוכית. לצ'אד הארלי, זה כבר לא משנה – הוא יכול לחפש קבוצת NBA לרכישה.
בראד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה