הפינק-פלויד לא יופיעו על החומה בירושלים

גם הפיקסיז לא באים. איזה דפק. אני שונא כשהם עושים לנו את זה. כלומר, אין לי בעייה עם זה שאמנים מגבשים דעה פוליטית או מבטאים אותה כחלק מהגשת היצירה שלהם – אבל למה להעניש קהל מעריצים שלם שבתוכו מן הסתם אנשים רבים שאינם מזדהים עם מדיניות הממשלה או אפילו מתנגדים לה, ובכלל – האין מוזיקה אמורה לשבור את חומות חילוקי הדעות ולגשר בין אנשים?

אח"כ ניסיתי לחשוב על זה מנקודת-מבט אחרת. נזכרתי שאני עצמי מסרב בעיקרון להיכנס לשטחים או לקנות תוצרת של מתנחלים. האם אין בין כל המתנחלים אנשים הגונים שאינם מנצלים כל סוף שבוע לפשוט על שדות זיתים או להכות פלשתינאים? מן הסתם – יש. אבל הנה הבעייה – עצם בחירתם של אנשים אלו להתיישב באדמת מריבה זו מבטאת עבורי את הזדהותם עם העקרונות המעוותים אליהם אני מתנגד במחאתי. כלומר עצם היותם חלק מאוכלוסיה מסוימת, ללא קשר למעשיהם או אפילו לדעותיהם מהווה את העילה "להעניש" אותם.

אני יכול לחשוב על דוגמאות נוספות – האם כל אזרח דרום-אפריקאי לבן בתקופת האפרטהייד היה בהכרח תומך נלהב בסרגציה? או אם נלך רחוק יותר – האם בין כל אזרחי גרמניה לא היו אנשים הגונים, בתקופת התחיקה האנטי-יהודית או אפילו מאוחר יותר כשקבוצות שלמות של אנשים החלו "להיעלם"? האם, מעבר להעלמת העין הפושעת של אנשים אלו, סבבו חייהם סביב רשע ואי-מוסריות? קשה להאמין שלא היו ביניהם אנשים אשר שמרו על אדיבותם, עזרה לזולת, ערכים (כלשהם) וכו' ניתן אפילו להרחיק סברה שהיו ביניהם אנשים שבאופן פאסיבי התנגדו למה שמתבצע סביבם. ובכל-זאת, איננו סוברים שדרום-אפריקה לא הייתה ראויה לגינוי מקיף או שגרמניה בתקופה הנאצית זכאית לאלו נסיבות מקלות.

רגע לפני שאבן סקילה מעוטרת בכתובת נאצה של עוכר-ישראל ושמאלני מאנייק פוגעת בראשי, אני רוצה להבהיר - אני רואה את עצמי כציוני ואין לי רגע של פקפוק לגבי זכותו של העם היהודי לחיות בארץ-ישראל או לגבי התרומה האדירה שתרמה התיישבות זו לשיפור האיזור ולשיפור חייהם של רוב תושבי מתחם זה. יש לי כמובן ביקורת גדולה לגבי חוסר יכולתנו להכיל טענות אחרות של חזקה כלפי מקום זה ויש בי עצב רב כלפי גילויי הגזענות המכוערים העולים כמעט מכל פינה יהודית-עברית כלפי תושבי ישראל הערבים. אך למרבה הצער – לחלקים רבים בעולם מתחילים לגאות סימני פקפוק כלפי זכותינו זו, ואנו כאזרחים איננו תורמים דבר לכרסם במגמה זו.

אנו יכולים עד מחר להצטנף בכנפי השכינה האמריקאית ולטעון שעל הזין העולם כולו וממילא כולם אנטישמיים, אבל אנו רק תורמים בכך לאותה מגמה מסוכנת שתיארתי מקודם – שבדעת אנשים רבים מתקיימת חפיפה בין מדיניות ממשלת ישראל ודעת אזרחיה כך שעצם ישיבתנו במקום הזו הופכת להיות החטא המוסרי. אז במקום להפיץ תמונות של ארדואן חוטף בעיטה בטוסיק, עלינו להילחם במגמה זו בכך שנגלה אופוזיציה אמיתית למצעד האיוולת שמתוזמר ע"י הממשלה הטיפשה ביותר שכבר הייתה לנו שנים – זוהי ההסברה האמיתית.

אולי אז יבין האמן הבא שבמדינה זה קיים ציבור נרחב של אנשים אשר מעוניין בכנות בפיתרון לקונפליקט, אשר אינו חש בנוח עם סבל העם הפלשתינאי, אשר מתנגד למדיניות הסכלה של ממשלתו. בהתקרנפות הקיימת אנו מביאים על עצמנו בעיות גדולות הרבה יותר מהיעדרותם של הפיקסיז או אלביס קוסטלו מבימות הסינרמה.