הפינק-פלויד לא יופיעו על החומה בירושלים

גם הפיקסיז לא באים. איזה דפק. אני שונא כשהם עושים לנו את זה. כלומר, אין לי בעייה עם זה שאמנים מגבשים דעה פוליטית או מבטאים אותה כחלק מהגשת היצירה שלהם – אבל למה להעניש קהל מעריצים שלם שבתוכו מן הסתם אנשים רבים שאינם מזדהים עם מדיניות הממשלה או אפילו מתנגדים לה, ובכלל – האין מוזיקה אמורה לשבור את חומות חילוקי הדעות ולגשר בין אנשים?

אח"כ ניסיתי לחשוב על זה מנקודת-מבט אחרת. נזכרתי שאני עצמי מסרב בעיקרון להיכנס לשטחים או לקנות תוצרת של מתנחלים. האם אין בין כל המתנחלים אנשים הגונים שאינם מנצלים כל סוף שבוע לפשוט על שדות זיתים או להכות פלשתינאים? מן הסתם – יש. אבל הנה הבעייה – עצם בחירתם של אנשים אלו להתיישב באדמת מריבה זו מבטאת עבורי את הזדהותם עם העקרונות המעוותים אליהם אני מתנגד במחאתי. כלומר עצם היותם חלק מאוכלוסיה מסוימת, ללא קשר למעשיהם או אפילו לדעותיהם מהווה את העילה "להעניש" אותם.

אני יכול לחשוב על דוגמאות נוספות – האם כל אזרח דרום-אפריקאי לבן בתקופת האפרטהייד היה בהכרח תומך נלהב בסרגציה? או אם נלך רחוק יותר – האם בין כל אזרחי גרמניה לא היו אנשים הגונים, בתקופת התחיקה האנטי-יהודית או אפילו מאוחר יותר כשקבוצות שלמות של אנשים החלו "להיעלם"? האם, מעבר להעלמת העין הפושעת של אנשים אלו, סבבו חייהם סביב רשע ואי-מוסריות? קשה להאמין שלא היו ביניהם אנשים אשר שמרו על אדיבותם, עזרה לזולת, ערכים (כלשהם) וכו' ניתן אפילו להרחיק סברה שהיו ביניהם אנשים שבאופן פאסיבי התנגדו למה שמתבצע סביבם. ובכל-זאת, איננו סוברים שדרום-אפריקה לא הייתה ראויה לגינוי מקיף או שגרמניה בתקופה הנאצית זכאית לאלו נסיבות מקלות.

רגע לפני שאבן סקילה מעוטרת בכתובת נאצה של עוכר-ישראל ושמאלני מאנייק פוגעת בראשי, אני רוצה להבהיר - אני רואה את עצמי כציוני ואין לי רגע של פקפוק לגבי זכותו של העם היהודי לחיות בארץ-ישראל או לגבי התרומה האדירה שתרמה התיישבות זו לשיפור האיזור ולשיפור חייהם של רוב תושבי מתחם זה. יש לי כמובן ביקורת גדולה לגבי חוסר יכולתנו להכיל טענות אחרות של חזקה כלפי מקום זה ויש בי עצב רב כלפי גילויי הגזענות המכוערים העולים כמעט מכל פינה יהודית-עברית כלפי תושבי ישראל הערבים. אך למרבה הצער – לחלקים רבים בעולם מתחילים לגאות סימני פקפוק כלפי זכותינו זו, ואנו כאזרחים איננו תורמים דבר לכרסם במגמה זו.

אנו יכולים עד מחר להצטנף בכנפי השכינה האמריקאית ולטעון שעל הזין העולם כולו וממילא כולם אנטישמיים, אבל אנו רק תורמים בכך לאותה מגמה מסוכנת שתיארתי מקודם – שבדעת אנשים רבים מתקיימת חפיפה בין מדיניות ממשלת ישראל ודעת אזרחיה כך שעצם ישיבתנו במקום הזו הופכת להיות החטא המוסרי. אז במקום להפיץ תמונות של ארדואן חוטף בעיטה בטוסיק, עלינו להילחם במגמה זו בכך שנגלה אופוזיציה אמיתית למצעד האיוולת שמתוזמר ע"י הממשלה הטיפשה ביותר שכבר הייתה לנו שנים – זוהי ההסברה האמיתית.

אולי אז יבין האמן הבא שבמדינה זה קיים ציבור נרחב של אנשים אשר מעוניין בכנות בפיתרון לקונפליקט, אשר אינו חש בנוח עם סבל העם הפלשתינאי, אשר מתנגד למדיניות הסכלה של ממשלתו. בהתקרנפות הקיימת אנו מביאים על עצמנו בעיות גדולות הרבה יותר מהיעדרותם של הפיקסיז או אלביס קוסטלו מבימות הסינרמה.

המשיכו לשנוא, ידידיי

לאחר כשל ההסברה הישראלי בנושא הספינה, החלו לתרום מזמנם אזרחים מודאגים למלא את החלל, וכך מופצים להם מיני לינקים בערוצי הדואר אלקטרוני והרשתות החברתיות אשר דואגים לערוך סדר בתוהו האחרון ולהראות למיעוט הישראלים המבולבל (שמאלנים מנייאקים), כמו גם לשאר העולם, מהו בדיוק טיבו של הערבי המצוי אליו יוצא לב אלה, כך נראה לאחרונה. טיבו של הערבי מקבל פנים שונות בין לינק אחד למשנהו ולעיתים מוצג כקונספירטור מוסלמי קנאי המנסה לבנות את מכה בניו-יורק או כאקטיביסט תורכי רודף תקשורת חביב והזוי ולפעמים סתם כמזיין גמלים טיפש (אם יורשה לי אלוזיה לסרט אהוב).

הנה, מייצג שטנה מס' 1 שמופץ לו ברחבי הפייסבוק. אכן משעשע. אין לי דבר כנגד סאטירה (אשר להזכיר, אמורה בעיקרון לבקר את המוסדות שלנו) ומותר גם להלעיג על אקטיביסטים תורכיים או על האג'נדות הנסתרות שלהם אבל, ללא קשר למי אחראי למצב, להציג את החיים בעזה ככאלו שאין בהם רעב או מוות, כאילו הייתה איזו 'מתחם Yoo' בצפון תל-אביב, זהו רוע לב ממש. דרך אגב, מסתבר שממשלת ישראל עצמה, עזרה להפצת הלינק ואח"כ התנצלה. זכורה לי בהקשר זה תגובתו של ליברמן כלפי הממשל השבדי כשעיתון עצמאי פירסם כתבת שטנה כלפי ישראל. תחי הצביעות.

את מייצג שטנה מס' 2, קיבלתי ב- email מחבר רחוק שאוהב לספמפם אותי מדי פעם תחת הכותרת 'ערבים נשארים ערבים'. הפרזנטציה המצורפת (המתקראת our-cousins.ppt) המתארת את קורותיו האומללים של צוות טכנאי מטוסים מאבו-דאבי פותחת במסר החשוב 'מדוע חשוב לקרוא את חוברת ההפעלה קודם' (מנהג ישראלי מוכר – כידוע) אבל מסכמת במסר אחר לגמרי – "בגלל זה יש להם גמלים".

דרך אגב – הנה תמונה מעודכנת מאיזור החוף באבו-דאבי – לא בדיוק אורחת גמלים

הנה מייצג שטנה מס' 3 . אתם מוזמנים להתרשם בעצמכם (בכלל, התרשמו בעצמכם מכל המייצגים באשר אני עייף מדי, מדוכא מדי וכותב על מקלדת עם אותיות אנגליות בלבד מדי לפרט את תוכן המייצגים) – אך אימרו לי האין זו גירסה מוסלמית לפרוטוקולים של זקני ציון?

כך צומחת לה שנאה בקרבנו ומסמאת אותנו לראות את כאבו של הצד השני. והעצוב ביותר הוא שהלינקים האלה לא הופצו ע"י אנשי ימין קיצוני אלא נשלחו אליי מחברים או קרובי משפחה. אנשים אשר כולם אני מחשיב כליברלים. אשר נוטים למקם את עצמם במרכז או שמאלה לו על המפה הפוליטית. למה אתם מעדיפים להתקרנף בהתחסדות מתנשאת כלפי "ההם האנטישמיים" מאשר לגלות מידה של ביקורת כלפי הממשלה שבמו ידיה מחסלת כל סיכוי לעתיד נורמאלי לילדיכם, לילדיי? ומה המחיר של כל זה? כמה עולה לנו הגזענות הזו הגוברת כל יום בתוך ה- mainstream של האוכלוסיה הישראלית-יהודית?

היא עולה מלוא המחיר באשר הציונות לא תמות בידי אחמידיניג'ד או בן-לאדן. היא תמות ביום שתושלם בישראל הדה-לגיטמציה של הפלשתינאי והערבי כבן-אדם. היא תמות ואיתה ימות הצידוק המוסרי האחרון לשליטתנו בפיסת קרקע זו. אנחנו כבר כמעט שם .....

כל זה מזכיר לי מאורע מהטיול לארה"ב עם חבר לפני שמונה-עשרה שנה. התארחנו בפילדלפיה או ניו-יורק (הפרטים דהו מעט מאז) אצל איש עסקים דרום-אפריקאי, ידיד משפחה של חברי. הימים היו שלהי ימי האפרטהייד. דיברנו מעט על ישראל ועל המצב וכגילוי של אהדה, אותו איש עסקים, איש לבן, גבוה ומרשים – בעודו חותך את הבשר לארוחת הערב שהכין עבורנו – הרים את ראשו ובתנועת קצבים מופגנת הניף את הסכין על הסטייק והפטיר לעומתנו


“Well, what can you do? An Arab is an Arab and a cafer is a cafer”.

את המשפט הזה עד היום לא שכחתי.

כן. ערבים נשארים ערבים. בגלל זה יש להם גמלים. אבל האדם הלבן כבר לא שולט בדרום אפריקה.

אנחנו והם 2

כמה טוב שיש אותנו. אנחנו, שומרי הגחלת של המזרח התיכון בלב מרחב עוין של ערבים צמאי דם. ילידי אירופה, יונקי תרבות הלנה ומגיני הדמוקרטיה המוקפים אנשי מדבר פרימטיביים המבינים רק כח. לא אנו נלך שולל אחר דמגוגיה זולה של מפיצי שטנה המנצלים יפי נפש אירופאי מתחסד מהול באנטישמיות כדי לזכות בעוד נקודות של תמיכה בינלאומית מול "האויב הציוני". אנו נשאר נאמנים לאמת שלנו, לשיקול הדעת של מנהיגינו – מגיננו, לעין החודרנית חסרת הפניות של כתבינו. ואיזה ביטוי נשגב יותר לטוהר הערכים שלנו הוא בנמצא מאשר פאר מליאת הכנסת, בית נבחרינו, העמוד שלפני המחנה?

סמוך לתום תקרית הספינה ניתן היה להאמין לרגע שחבר השרים שלנו מתרעם על תהליך קבלת החלטות אוטוריטרי שכזה שאינו ראוי במדינה דמוקרטית כשלנו, אולם גילויים מאולם המליאה כפי שדיווח Ynet היום על אודות האירועים שפרצו עקב נסיונה של ח"כ חנין זועבי לנאום מגלים שלא הדמוקרטיה היא שמניעה את נבחרינו, גם לא התנגדות למבצע או לתוצאותיו אלא פשוט העובדה שהם לא שותפו במשחק. מה – רק לקבינט הבטחוני מותר לשלוח יחידות עילית לפשוט על אזרחים אקטיביסטיים מחוץ לגבולות ריבונות המדינה ואחר לגרוף את כל השבחים? לשרינו לא מגיעה איזו עצם?

שווה להתעקב אחר אירועי המליאה כדי ללמוד ולו במעט על חוסן עלינותינו המוסרית ועומק תרבותינו הנשגבת. כך יוכל לאשר לעצמו האזרח ההדיוט, אשר מבולבל אולי מרצף הדיווחים הניתך עליו מכל גלי התקשורת, מיהו הצד האחראי ומיהו המחרחר ריב. במערכה הראשונה מככבת ח"כ אנסטסיה מיכאלי. נראה ש- Ynet החמיץ הזדמנות פז לתעד בוידאו את נסיון הסתערותה על ח"כ זועבי ולנו הקוראים המתוסכלים נותר רק לשאול דימויים מעולם הרוגבי או ההיאבקות בבוץ כדי לדמיין את זו מזנקת בציפורניים חשופות כשחבר ח"כ יהודים רבי מצפון עטים לעומתה כדי למנוע את נעיצתן בבשר הקורבן החשוף.

למרבה הצער, הגננת רובי ריבלין נקראה להפריד בין הנצים וכך המשך האירועים המתוארים בכתבה נטול דרמות שכאלה ונשאר ברמת האלימות המילולית היבשה והמשעממת. הנה, ח"כ יוחנן פלסנר. התקווה הלבנה של קדימה אשר בשל היותו היה קשור בעבר קשרי משפחה לאחת מחברותינו, ניתן לי ללמוד פרטים ביוגרפים אחדים על אודותו. הרשו לי לומר לכם – מלח הארץ מלוח מזה לא תמצאו. טייס בשייטת מטכ"ל. בוגר תואר ראשון של תוכנית "אמירים" למצטיינים. בוגר תואר שני בממשל בהארווארד, ממש פה לידינו בביה"ס הניבט לנהר. מה דבר לו לומר לאשת בל"ד? – "אני רק מאחל לך שתלכי לעזה לפחות לשבוע ונראה אותך שם מדברת על זכויות נשים, על זכויות אדם על זכויות אזרח. שבוע אחד בעזה ונראה מה קורה לך. שבוע אחד בעזה רווקה בת 38 נראה איך מתייחסים אלייך שם! אז ממך, את האחרונה שיכולה להטיף לנו מוסר". ניתן לתהות האם ח"כ זועבי לא בלתה יותר משבוע בחייה בעזה או עד כמה כבוד פלסנר מכיר את חיי העזתיים מחוץ לנקודת המבט של כוונת הרובה, אבל מה שמעניין יותר הוא המשפט "שבוע אחד בעזה רווקה בת 38 נראה איך מתייחסים אלייך שם!"? מדוע גילה או הסטטוס המשפחתי של זועבי הוא מן העניין כאן? מה מסתתר בסאב-טקסט? האם פלסנר מנסה לרמוז על חוסר הסובלנות של הערבים לכבד עצמאות פמיניסטית? האם, חלילה, הוא רומז למשהו חמור מזה? "ונראה מה קורה לך!" איזה גורל אכזר צפוי לזועבי בשבוע בעזה? האם חלילה יש להאמין שהיא תיאנס באכזריות ע"י המון ערבי תאב מין? ומדוע היא האחרונה שיכולה להטיף מוסר?

מיהו הראשון שיכול להטיף מוסר? אולי, זהו כבוד ח"כ משה (מוץ) מטלון, המוץ המופרד מהתבן? מה יש לו לומר לזועבי? – "מה שכל החבורה הבוגדנית סביבך מנסה לעשות שנים, עקפת אותם בסיבוב תוך יום אחד" - "הלוחמים הם גיבורים אמיתיים שלצערי נהגו באיפוק רב מדי. הם השאירו רק 9 קולות צפים". . שימו לב – 9 קולות צפים. עכשיו רק דמיינו שאיזשהו נציג רשמי של מדינה אחרת היה מתבטא בצורה כזו כלפי אזרחים ישראלים מתים. אני תוהה כמה מסמרים בארון האנטישמיות היינו נועצים בו אז.

גם לח"כ מירי רגב היה מה לומר. היא דווקא דיברה במילים שקולות "היא עמדה כאן, לפני למעלה משנה, ונשבעה אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אין לי כוונה לפגוע בחופש הביטוי, אבל במקרה של ח"כ זועבי - זה לא חופש ביטוי. המשט לעזה היה משט של טרור. ח"כ זועבי צריכה להיענש" - אבל או אז היא בחרה להעביר מסר בוטה יותר לח"כ זועבי וכדי שזו תבין וגם כדי לא לזהם את יפי השפה העברית היא עברה לדבר בשפת האספסוף "רוחי לעזה יא חאינה" – איזה יופי.

Ynet מסקר גם את תגובתו של ח"כ נחמן שי ומתאר אותה כדיפלומטית יותר. שימו לב לבחירת המילים – דיפלומטית. זה חטאם היחיד של הח"כים שקדמו לו. דבריהם לא דיפלומטיים מספיק. לא חלילה גזעניים, בהמיים, אלימים, אוויליים, בוטים ואנטי דמוקרטיים בעליל אלה פשוט לא דיפלומטיים – כלומר, נכונים אבל איי איי איי לא תקינים מספיק פוליטית.

אבל רגע.. עצור.. בתוך רצף הבוטות המבייש הזו בולטים לפתע דברים שקולים יותר –"ראשית אני רוצה להודיע בשמי ושם סיעתי שאנחנו עומדים מאחורי חברינו, בהם ראאד סלאח, וכמובן אנחנו עומדים לצדה של חברתנו ח"כ זועבי ורואים במעשיהם מעשה אצילי מהן כמותו שבא לדרוש הסרת מצור על עם שלם...האנשים האלה, כולל אנשים אזרחי מדינות רבות, באו במשט של חירות" – דברים אשר תוכנם עשוי לגרום לתרעומת המוצדקת בחלקה בקרב רבים מאזרחי המדינה אבל איזו גילוי דמוקרטי רב יותר יש מלהכיל את הדעה השונה, הדיסדנטית ואיזו צורת ביטוי לא מתלהמת שקולה לזו ניתן למצוא בקרב דברי שאר חברי הכנסת? והנה – אוי לבושתנו, אבוי לערוותינו – דווקא הערבי ברכה, עוכר ישראל, הוא זה שמגלה את כישורי ברירית המילים ותרבות הדיבור.

זוהי המראה שעלינו לשים מולנו בטרם אנו חורצים משפט בדבר העולם הבז לנו ועליונותינו הערכית. ומי שעוד מעט תרבות ודרך ארץ זורמים בעורקיו ראוי שיזדעזע מחוד החנית הפרלמנטרי שלנו גם אם לבו קהה כבר מלזדעזע ממעשינו בחצר האחורית של ביתנו. ואולי אם יתערערו אצלו ולו במעט הנחות היסוד בדבר נאורות היהודים אל מול הפרימטיביות הערבית אזי יש וגם סקפטיות קמעא תחדור אל נכסי צאן הברזל הנוספים שלו הכוללים בין היתר לוחמי שייטת נטולי חת, אסא כשר וקודים ערכיים, הצבא המוסרי בעולם, דמוקרטיה, אהוד ברק ועם שוחר שלום. אז יהיה סיכוי מה למצוא מוצא מן סבך הסכסוך הקיים.

אך זוהי כמובן פנטזיה חסרת תוחלת – אנחנו נשאר עם הספר, הם ישארו ג'וקים מסוממים בבקבוק ושום מציאות לא חזקה מספיק לערער זאת.