את אדם הכרתי בפגישת עסקים סטנדרטית אי-שם באחת מבועות ההיי-טק במרכז הארץ. כנהוג החלפנו כרטיסי ביקור, ודיסקסנו אי-אלו נושאים במטרה למצוא בסיס לפעילות משותפת. לאחר כשעה של פגישה, לא נראה שיש הרבה מכנה משותף בין החברות, ונפרדנו כידידים. עזבתי את המשרד בידיעה ברורה שלא אפגוש את אדם יותר.
כשהגעתי למשרדי, חיכתה לי הודעת דואר אלקטרוני חדשה – "אדם גרינפלד מעוניין לצרף אותך כחבר לפרופיל ה- facebook שלו". סקרנותי התעוררה. בדיוק שבוע לפני-כן קראתי במגזין The Marker על תופעת הרשתות החברתיות ובראשן facebook, על עולמות וירטואלים שלמים ומרתקים שאנשים חיים בהם כמציאות מקבילה לזו האפורה שעוטפת את חייהם השגרתיים. והנה ההזדמנות חשבתי – ללא כל היסוס לחצתי על הלינק המצורף, מלאתי מספר פרטים אישיים והצטרפתי כחבר גאה לרשת.
לא עברו יומיים והודעת דואר חדשה נחתה בתיקיית הדואר הנכנס שלי – "אדם גרינפלד העלה אלבום תמונות חדש לפרופיל שלו". שוב, עקבתי אחר הקישור המצורף, ומיד נחשפתי לשלל תמונות של מה שנראה כמו חופשת החג האחרונה של אדם באילת – אדם על סיפון יאכטה, מרים כוס יין ונראה בשלבי גילופין מתקדמים, אדם חובק תיירת במועדון מפוקפק במרכז העיר, אדם בחליפת צלילה שותה בירה וכהנה וכהנה. סגרתי את הדפדפן בחוסר עניין.
כך התחילה מסכת מתמשכת של עידכוני אדם שהחלו להופיע תדיר בתיבת הדואר שלי – אדם מזמין אותך לתמוך בעצומה "יגאל עמיר – לכלא לעולמים", אדם הצטרף למועדון מעריצי החבובות. וכשהגיע "אדם שלח לך אפליקציה חדשה, האם ברצונך להתקין?", שהתגלתה כפצצת סירחון וירטואלית שניתן להפיץ בין חבריך – הבנתי ש-facebook היא לא כוס התה שלי, ומחקתי את הפרופיל שלי.
האמת - מנקודת מבט מפוכחת אני חייב לומר שאני לא מוצא חידוש רב בתופעת הרשתות החברתיות. בדומה לInstant Messaging- ובדומה לאפליקציות ה-IRC לפניה (למי שעוד זוכר), זוהי לא יותר מאשר פלטפורמת אינטרנט חדשה להשתעמם ביחד. יותר עשירה במולטימדיה, יותר גלבולית – אבל זהה במהות. יש משהו מצער בעובדה שעם כל ההתפתחויות הטכנולוגיות של רשת האינטרנט, שתי ה- killer applications העיקריות הן פלטפורמות שיעמום למינהן ו-porn.
ואולי הבעייה היא אצלי בכלל. כנראה הגיע הזמן להודות בעובדה שאני בן אדם אנטי-סוציאלי ועל-כן נגזר עלי לחיות בניכור בתוך הכפר הגלובלי. אבל לא בן-אדם כמוני ישקוט, ועל-כן החלטתי לעשות מעשה ולהקים פינה באינטרנט לאנשים כמוני. תרשו לי בזאת להכריז על הרשת האנטי-חברתית הראשונה בעולם assbook.
העיקרון ב-assbook הוא פשוט להפליא. כשבן-אדם נרשם לרשת הוא מיד הופך להיות חבר של כולם – כל המשתמשים הרשומים האחרים. מצב זה הוא אידיאלי כמובן לכל אנשי הניו-אייג', בוגרי סדנאות ויפאסאנה, סינטולוגיה וקואצ'ינג ואוהבי מוזיקת עולם על כל סוגיה. מה שמבטיח כמובן שכל אלו לא ירשמו ל-assbook, בהעדר שום פעילות מעניינת עבורם. כי-כן, כל מהותה של רשת assbook היא ביכולת שהיא מעניקה למשתמשיה למחוק חברים מן הפרופיל שלהם.
שוב היית צריך להעביר ערב שלם להקשיב לשטויות של החברה המטופשת של חבר שלך – אין בעייה, כבר למחרת היא תוכל לקבל email המודיע לה שהיא כרגע נודתה מהפרופיל שלך (אין צורף לאשר, אנחנו ב-assbook לא מעודדים אינטראקציה משום סוג); שוב איש שירות עיצבן אותך בטלפון – אל תשכח לקחת את פרטיו ולמחוק אותו ב-assbook. המשתמשים הכבדים הם אלו שבחשבון שלהם נשאר מספר החברים המועט ביותר, האנטיפתים האמיתיים.
אני מודה – בלי sharing ואינטראקציות, פוטנציאל הגידול של assbook הוא קצת מוגבל. גם פוטנציאל הפירסום הוא מעט בעייתי. אולי לא נהיה מושא רכישה אטרקטיבי כמו facebook. אבל גם אצלנו ניתן לפתח אפליקציות. נו טוב, לפחות אפליקציה אחת. נחשתם נכון – solitaire.
נו אז מה אתם חושבים על הרעיון שלי. מוצלח למדי, לא?
הלו?
יש מישהו פה? לאן נעלמו כולם?
הלו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה