בימים אלו, כשמדיה דיגיטלית זורמת בכפות ידינו, ואנו יוצרים, נושאים, משתפים ומציגים זה לזה סרטים, מוזיקה ותמונות באותה קלות בה לפני כעשר שנים החלפנו בולים, ייתכן וחלקנו תוהים מהו השלב הבא במהפכת המולטימדיה. אם כן – טוב ששאלתם, הכירו את הביו-מדיה (מושג שהמצאתי זה הרגע):
להלן קיצור תולדות הביומדיה על-פי בראד:
בשנת 2001 הושלם מיפוי הגנום האנושי, במהלכו מופה באופן שלםDNA של אדם אחד לכל אורכו. זה לקח 16 שנה ועלה 3 ביליון דולר. היום עם התקדמות הטכנולוגיה והגדלת בסיס הידע הגנטי, הדעה הרווחת היא שמיפוי אדם ניתן להעישות בעלות של כ- 5,000 דולר (וכמובן בהרבה פחות זמן מ-16 שנה). עדיין סכום נכבד עבור מרבית הבריות אך כבר נגיש למדי למשוגעים לדבר. אם נניח שבענף הביוטכנולוגיה (בדומה למרבית הענפים הטכנולוגיים) תמשיך ליפחות עלות המוצר בקצב לוגריתמי הרי שתוך 10-15 שנה מיפוי אדם ייעשה בעלות הקטנה ממאה דולר. ומי מבטיחנו שלא כך ייראה העתיד .....
וכך קרה שבשנת 2020 הכריז משרד הבריאות האמריקאי על שירותי מיפוי גנטי לרווחת הציבור. במסגרתם ייתאפשר לכל אזרח לסור לבית החולים הקרוב עם הפנייה שגרתית מהרופא, לשלם כ-100$ ולצאת עם מיפוי שלם של ה- DNA שלו. לא מדובר על תיק עב-כרס של דפים מלאים כתב-צפוף (או לחילופים זוג גדילים ארוכים המלופפים זה בזה), ה- DNA הממופה הוא מחרוזת באורך 3 ביליון תווים של סימנים מן אלפבית המכיל את האותיות G, C, A ו- T. בחשבון פשוט, לשמורDNA באופן דיגיטלי דורש נפח איחסון בגודל קטן מ- 1GB . כלומר את ה- DNA האישי ניתן לשמור על Disk-On-Key, להעלות לאתר איחסון ע"ג הרשת או לשלוח אותו לחברים ב- Gmail. שנתיים אחר-כך העביר הקונגרס חוק הזכה לכינוי "DNA לכל ילד". החוק קובע שבכל מחלקות היולדות בביה"ח יכלל מיפוי DNA כפרוצדורה שגרתית שלאחר הלידה, וכחלק ממסמכי השיחרור של התינוק הטרי, יצורף כרטיס זיכרון קטן הכולל את DNA הולד.
עפ"י נתוני לשכת הסטטיסטיקה המרכזית, בשנת 2025 85% מאזרחי ארה"ב היו ממופים. שאר העולם המפותח התקדם בקצב דומה. שירותים רבים - ציבוריים ומסחריים נפתחו לקהל. ענף הרפואה היה הראשון שעשה שימושי במידע הגנטי. שיטות הניסוי וטעייה ברישום תרופות נעלמו לטובת התאמה אישית של תרופה לפציינט. הרופאים היו מכניסים את ה- "Genes-On-Key" (כפי שכרטיסים אלו נקראו כעת) לחריץ ה- USBשל המחשב אשר הריץ סימולציות ביולוגיות ומצא את הרכב התרופות בעל פוטנציאל היעילות הגבוה ביותר עבור החולה. בשלב מסויים, חברת תרופות אחת שמה לב שע"מ להכניס כרטיס לחריץ במחשב אין צורך ב-7 שנות לימודי רפואה, והחלו לצוץ המדיסנומטים. קיוסקים שהוצבו בפינות הרחוב והוציאו תרופות מותאמות-DNA. אמצעים ביומטרים סטנדרטים דאגו למנוע אפשרות של התחזות.
בשנת 2030 החלו החברות המסחריות הגדולות בארה"ב להבין את הפוטנציאל הגדול הטמון במידע הגנטי, והפעילו לחצים חזקים על הקונגרס עד שזה יזם את "חוק החופש הגנטי" שביטל באופן כמעט מוחלט את הרגולציה על ההיתרים לשימוש במידע גנטי. שירותי ביו-אינפורמטיקה רבים צצו ע"ג הרשת בגל של אתרים חדשים הזכו לכינוי web 5.0. אתר אחד בשם "Who’s your daddy" איפשר לילדים מאומצים לאתר את הוריהם הביולוגיים; "celebs.com" קישר בין גולשים וידוענים הקרובים להם מבחינה גנטית; אולם את הפריצה הגדולה של הביומדיה בישרה חברת Apple אשר יצאה בשנת 2032 עם גרסה חדשה של הסוויטה iLife אשר כללה את התוכנה המדוברת iGene.
iGene איפשרה למשתמשים ללא שום ידע בהנדסה גנטית, להרכיב באמצעות מחשב ה-Mac, DNA חדש ע"י רקיחה של מספר "אבות גנטים". הדבר שינה לחלוטין את פני התורשה האנושית. דוגמה טיפוסית אחת ששאלתי מן פורום המשתמשים של apple.com:
"מספר ג'ון טיילור: 'כשאני ואישתי סינתיה החלטנו בשעה טובה להביא ילד לעולם, ידענו ש-iGene הוא הפיתרון בשבילנו. טענו לתוכנה את ה- DNA של שנינו ועברנו יחד על רשימת התכונות. בקטגורית המראה, בחרנו עבור הילדה (כן, ילדה) את העיניים הכחולות של סינתיה אבל את השיער הכהה שלי. קבענו גם תכונות אופי מסוימות. אבי, ששלוות נפשו היתה תמיד מושא קנאה עבור כל בני המשפחה, שלח לנו ב- eMail את ה-DNA שלו, וטענו גם אותו לתוכנה. לבסוף, כמחווה משותפת לבוב דילן שהלך השנה לעולמו בגיל 91, רכשנו ב-iTune (19.99$) את ה-DNA שלו ורקחנו *15% פנימה. לחצנו על כפתור ה- Generate ו-20 דקות אחרי כבר היינו בדרך לבית החולים עם ה- DNA המסונתז שמור ע"ג ה- iPod, למעבדות ההפרייה ושתילה-מחדש. כעת נותר רק לחכות...' ג'ון"
* ועדת האתיקה האמריקאית אוסרת על יותר מ-15% DNA זר
....
זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אבל אני אומר לכם - הטכנולוגיה כבר כאן. חלקכם וודאי קוראים שורות אלו בעודכם מצקצקים בלשונכם וממלמלים שורות אתיקה ומוסר. לכם אני רוצה לומר שבעיני אתיקה היא דבר תלוי מקום וזמן. מי שטייל במזרח וודאי יצא לו לראות שבטים אשר מסרבים שיצלמו אותם. הם מפחדים שהצילום יגנוב את הנשמה שלהם אל התמונה. עוד כ-30 שנה, הפחד מסינתזה גנטית עשוי להיות לא שונה מהותית מהפחד הזה מצילום.
נו, אז אם אתם מוכנים להוציא 500$ על גונבת נשמות דיגיטלית מסוג Nikon, אז בחייכם, מה זה כבר 100$ עבור עיניים כחולות?
בראד
